יונה מאור

האם נצליח להגיע אליו אי פעם, או שהוא יתחלף באידיאל יופי אחר, ואיך הוא קשור לתזונה נכונה ולהרזיה?

ז'קלין קנדי כבר אמרה, שאין אישה שהיא מספיק עשירה או מספיק רזה...ואנחנו, עושות ככל יכולתנו כדי להגשים לפחות את הרזון. מתחילות דיאטות חדשות כל יום ראשון, צועדות במרץ בערבים, או מזיעות על מכשירי האירובי והספינינג בחדר הכושר, אוכלות סלט ב"ארומה" וממשיכות לחלום על הג'ינס מהתיכון...אבל בערב כשאנחנו צופות בטלוויזיה ורואות את בנות דמותנו על המסך, נדמה לנו שאידיאל הרזון רק הולך ומתרחק מאיתנו...מילא הדוגמניות הדקיקות, אבל איך לעזאזל הכוכבות האמיתיות כמו נינט, שרית חדד, מיה בוסקילה ועוד...הפכו להיות כאלה רזות?!

אידיאל הרזון שייך לחברה המערבית כולה או למי שנחשף אליה דרך אמצעי התקשורת    

השונים, והוא מאוד "פשוט" במסריו:

רזה= יפה, מוצלח/ת, טוב/ה, ואילו שמנ/ה= מכוער/ת, כישלון, רע/ה.

זהו אידיאל שמלווה אותנו בחמישים השנים האחרונות ואפילו עוד מוקדם יותר. את    

תחילתו בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 סימלה ספרית בריטית קטנה בת 17בשם לסלי

הורנבי ,ששקלה 41 ק"ג, כונתה  "זלזל"=טוויגי והפכה  לדוגמנית ידועה,  ועד היום היא שם    

נרדף לרזון. דמותה הנערית והרזה עד להחריד התאימה לתקופתה: פריחה כלכלית בעולם  

המערבי, מעבר לייצור המוני של תעשיית הבגדים והאופנה, יציאת נשים לעבודה ואיתה רצונן

בשחרור, בחופש ובשוויון הזדמנויות; השימוש בגלולה למניעת היריון, ששחרר את הנשים

מהריונות לא רצויים ועוד. לכן, דימוי הגוף הא- מיני של טוויגי התאים לזמן ההוא.

מתקופה זו ואילך הפך הרזון למוביל העיקרי בדימוי הגוף של האישה המערבית. מאוחר יותר, בשנות השבעים והשמונים החלו לדבר גם על בריאות, ספורט, דיאטה וכד'. אבל משנות ה- 90 ועד היום נפרדו מהמראה הבריא לטובת מראה שדוף ומזה רעב של  דוגמניות רזות במיוחד, שסובלות לעיתים מהפרעות אכילה קשות...גם גילן הלך וירד ובעצם קשה לקרוא להן "נשים". זהו אומנם מודל שלילי לחיקוי שמעורר התנגדות  וגינוי, ואף על פי כן, האידיאל המערבי ליופי נשאר אידיאל הרזון, וכאמור כולנו שואפים אליו. ועדיין, הוא אינו משקף את המציאות, כי האישה הממוצעת היא בגובה 1.62 מ' ושוקלת כ- 69 - 70 ק"ג  אבל הוא בהחלט משקף את מה שרואים כאידיאלי: גובה 1.74 מ' ומשקל כ-50  ק"ג! למעשה, רק לכ-  5% מהנשים יש מבנה גוף המתאים לממדים של דוגמנית אופנה. רוב הנשים הולכות ומשמינות, בעוד שהדוגמניות ונשות התקשורת האחרות המהוות מודל לחיקוי הולכות ונעשות יותר ויותר רזות.

      כיום, אמצעי תקשורת ההמונים, מכתיבים את אידיאל הרזון-השחקניות, המגישות והדוגמניות בטלוויזיה, מצוות להיות רזות.

    דוגמה מצוינת לכך היא נינט, שמייצגת את תוכניות הריאלטי והגיעה למסך כדמות אמיתית. משנת 2003- שנת זכייתה ב"כוכב נולד" ועד היום עברה מהפך משמעותי, והשילה ק"ג רבים ממשקלה עד כדי רזון רב. דמותה הנשקפת מהמסך או מתמונות יח"צניות גורמת לנערות רבות לרצות לחקות אותה כפי שהיא בצורתה ה"חדשה".

      למעשה, על כולנו מופעל לחץ חברתי להיות רזים, אבל , כאמור, דומה שאידיאל הרזון הופך להיות אידיאל שאינו בר-השגה, והוא נעשה יותר ויותר רחוק מהמציאות.

      שתי סיבות עיקריות לכך:

• האמצעים הטכנולוגיים: הצילום הדיגיטלי והמחשב - אפשר לערוך את התמונות המופיעות בתקשורת ולברוא מציאות חדשה, כך שאותה דוגמנית – שחקנית אינה אמיתית, אלא יצירת המחשב. ואסור לנו לשכוח את זה!

• החברה המערבית הולכת ומשמינה בגלל שפע המזון, זמינותו, המזון התעשייתי המעובד, חוסר בפעילות גופנית, ו"שטיפת המוח" באמצעות הפרסומות של אוכל מגרה ע"י דוגמניות רזות.

המסרים הכפולים, גם לאכול וגם להיות רזה, גורמים לתסכול, ובעקבותיהם, לסחרחורת של דיאטות לא מאוזנות מצד אחד ומהצד האחר לוויתור על כל מסגרת. בסופו של דבר, אחד מכל 20 אנשים בעל עודף משקל ניכר/כשליש מהילדים בישראל שמנים!

אז למה בכל זאת לרזות?

 כי, רזה= בריא

מחקרים גילו ש:אנשים רזים בריאים יותר, חשופים פחות למחלות ומאריכים ימים יותר מאנשים שמנים. אבל חשוב להבין, שלא חייבים להיות טוויגי, או קייט מוס, מספיק לרדת רק 10% מהמשקל כדי לשפר בצורה משמעותית את הבריאות, את המראה ואת ההרגשה!

מה אנחנו מוכנים לעשות כדי לרזות?

אין תרופות קסם - לא הולכים לישון שמנים וקמים רזים... /אין דיאטות בזק-הגוף מתייעל עם הדיאטות ומתקשה לרזות.

מה כן לעשות?

• שינוי הרגלים:  תזונה נכונה, שתייה של 8- 10 כוסות מים ביום, ארוחות מסודרות לפי תפריט מסודר.

• פעילות גופנית – מספיק 10000 צעדים ביום= חצי שעה צעידה כדי לרזות!

200 דקות בשבוע לפחות!

• מודעות עצמית –היכרות עם עצמי ועם גופי/

                                 לזהות רעב/מאכלים טובים/לא טובים לי/

                                 למה/מתי/איפה/איך/מה אני אוכל?

• תזונה נכונה: איזון-מכל אבות המזון=חלבונים, פחמימות, שומנים.

                            גיוון- מכל קבוצה כמה שיותר סוגי מזון.

                            מיתון– בכמויות "סבירות"!

• רישום – יומן אכילה- השעה, המקום (בית:מטבח/חדר/מסעדה...),

                                          דרגת הרעב (1-לא רעב-5 רעב מאוד), סוג המזון וכמותו- 

                                          תיאור האוכל וכמה...

• התאמה אישית – לאורח החיים, לסדר היום, לאהבות ולהעדפות...

• מסגרת תומכת- תמיכה עם מנחה ומאמנת שעברה כמוכם את התהליך, מבינה אתכם וצמודה אליכם:שיחות קבוצתיות, אישיות, בטלפון, במייל...

• התמדה – לוקח זמן לנצח את המשקל ולכן חשובה ההתמדה:

                      להתחייב לפחות ל- 12 שבועות, רצוי ברצף.

• סבלנות! והומור, כי כך לומדים להתייחס להרזיה בקלות ובמידה.

• מה נשיג/נרוויח עם שינוי ההרגלים?

• ירידה במשקל

• בריאות טובה

• הרגשה טובה/תחושה של הישגיות והצלחה

• כוח לפעול /לשנות גם בתחומים אחרים: לימודים/עבודה/בית/משפחה

• גזרה יפה/בגדים חדשים ואופנתיים

• מחמאות

*יונה מאור,דיאטנית ומאמנת אישית, מנחה מנוסה ומקצועית של קבוצות תמיכה להרזיה כולל ילדים ובני נוער; שותפה לפיתוח תוכניות הרזיה ולעריכת ספרי בישול ודיאטה; בעלת תואר שני בנושא "דימוי הגוף ואידיאל הרזון"; מכירה את הנושא גם מההיבט האישי: הורידה בעצמה 18 ק"ג ממשקלה!